האדם, כיצור חברתי. מושפע מהדעות ומהיחס של אחרים כלפיו. אם האדם גדל בסביבה ביקורתית מאוד בילדותו, הוא יפנים את הביקורת, והיא תהפוך לביקורת עצמית פנימית לכשיגדל. אנשים נושאים בתוכם כל מיני חוויות וטראומות מהעבר, כמו דחייה חברתית בילדות, ובבגרותם הם נושאים את אותה תחושה שליוותה אותם אז, למרות שהם בגרו והמצב השתנה. שיפור הערכה העצמית אפשרי ואף חיוני ליצירת חיים איכותיים ומלאי חיוניות.
מהי ההבדל בין דימוי עצמי להערכה עצמית?
דימוי עצמי הוא מכלול התכונות והדימויים שהאדם מייחס לעצמו. הדרך שבה אנו תופסים את עצמנו, משפיעה על הערכה העצמית שלנו, כלומר כיצד אנו מערכים (נותנים ניקוד טוב או רע) למכלול תפיסת העצמי על ההתנהגות ועל הרגש.
האם המושג 'דימוי עצמי' שווה למושג 'הערכה עצמית'? מה ההבדל בין דימוי עצמי להערכה עצמית?
הערכה עצמית הגדרה - על אף שפעמים רבות מתייחסים למושג דימוי עצמי ולמושג הערכה עצמית כאל מונחים זהים, עם זאת, המושג דימוי עצמי והמושג הערכה עצמית אינם דומים. קיים בינהם הבדל משמעותי: דימוי עצמי הוא מכלול התכונות וקווי האופי שהאדם מייחס לעצמו. הערכה עצמית היא הערך שהאדם מייחס לאותם תכונות וקווי האופי שלו. לדוגמה, דימוי העצמי של אדם עשוי לכלול את היותו עקשן, אבל ההתייחסות לתכונה זאת, כחיובית או שלילית, כלומר הערכה שאנו מייחסיים לתכונה, שייכת לתחושת הערכה העצמית. כלומר, הערכה עצמית הינה הציון הכללי אותו אדם מעניק לדמותו ולקווי אופיו.
ממה נבנית הערכה עצמית? ממה נובעת הערכה עצמית נמוכה?
ממה נובעת הערכה עצמית נמוכה? הערכה עצמית נבנית מכמה גורמים. הגורם הראשון היוצר הערכה עצמית שלילית או חיובית טמונה ביחס של ההורים, המטפלים והסביבה הקרובה במהלך השנים הראשונות של הילד, בדגש על דברי שבח וחיזוקים, ולעומתם ביקורת וחוסר שביעות רצון אשר יוצרים חוסר הערכה עצמית. ההשוואה הנעשית, באופן טבעי, יוצרת תחושת אפלייה בין אחים, תחושות דחייה, קנאה, רגשי נחיתות והערכה עצמית נמוכה.
בוודאי שצפיות ההורים והסביבה הקרובה מאוד משפיעים על האופן בו הילד חווה את עצמי. כאשר הסביבה מעריכה לימודים, הילד מקבל את המסר הזה ושופט את עצמו ואת הערכתו העצמית ע"פ ציוניו בלימודים. לעומת זאת, בחברה שמעריכה לדוגמה ספורט. הילד ישפוט את עצמו ע"פ השגיו בספורט ופחות בהשגיו בלימודים וזה יכתיב את הערכתו העצמית.
ממה נובעת הערכה עצמית נמוכה? הפסיכולוג הנודע אדלר סבר כי נקודת המוצא של האדם היא דווקא תחושת ה'נחיתות'. תחושות חוסר האונים והתלות המלוואה אותנו מרגע הוולדנו וההבנה כי קיומנו תלוי באופן מוחלט באחרים יוצרים תחושת תלות. יתרה מכך, הדמויות המטפלות בילד לא רק אחראיות לצרכיו של הילד אלא אף על קביעת החוקים בעולם והן למעשה, משפיעות עמוקות על תחושת הערכה העצמית.
למעשה, החוויות וההתנסיות שלנו. החוויות שאנחנו צוברים ולוקחים בהן חלק, החל מגיל הינקות, מעצבות את התפיסה העצמית ואת הערכה העצמית. לאורך השנים עם הגדלת אפיקי הפעילות שלנו, הדימוי העצמי מתרחב וכולל היבטים נוספים- לימודים, משפחה, חברה.
הגורם השני להערכה העצמית נמוכה, נבנה תוך כדי אינטרקציות בין אישיות. הפידבקים הסביבתיים שאנו מקבלים ('אתה ילד עצלן!') ההשוואה לאחרים ('אני התלמידה הכי טובה בכיתה') ויחסינו עם אחרים ( 'אני אף פעם לא מוזמן') – כל אלו משפיעים ומעצבים את הערכה העצמית.
המטפלים הראשונים של הילד הם ההורים, ולאחר מכן מטפלים אחרים – גננות ומורים. ליחס שלהם יש השפעה מכרעת על יסודות הערכה העצמית ועל ההיבטים של הדימוי העצמי בבוגרות.
מה אנחנו כהורים, יכולים לעשות כדי לפתח בילדנו תחושת הערכה עצמית גבוהה ודימוי עצמי גבוה? - שיפור הערכה העצמית
פיתוח תחושת מסוגלות. עידוד התנסויות ואתגר ברמה מתאימה. ולא ברמה גבוהה מידי שתגרום להם תחושת כישלון. לעלות שלבים לאט לאט. להשתדל לדבר בגובה העיניים, ברמת שיחה כזאת שהילד ירגיש שמשוחחים איתו כמו מבוגר. זה לא מסובך: השיחה יכולה להיות אותה שיחה, רק עם מושגים מורכבים פחות.
מעבר לכך – לשבח אותו. ואם הוא לא מצליח, לתת לו תחושה של 'לא נורא- בוא נעשה את זה ביחד'. ולא ליצור מצב שהילד חושב שהוא לא יצליח וימנע מלנסות. בנוסף, חשוב לשבח בשבחים ספציפיים, להבליט את החוזקות. שבח כללי משדר לילד השוואה הרסנית: המעשה שלי הצליח/נכשל – משמע אני מצליח/נכשל. ולא כך, התחושה שעוברת לילד צריכה להיות: אתה טוב בכל מקרה, והמעשים שלך מתקבלים ערך לפי העניין"
איך פועל הקשר בין תפיסת דימוי עצמי הערכה העצמית לבין הערכה שרוכשת החברה?
האם החברה משפיעה על תחושת הערכה העצמי? הערכה הניתנית או לא ניתנית על ידי אחרים משמעותית מאוד. במיוחד בשנות הלימודים הראשונות. אם מגדירים ילד אחד כחכם והילד השני כטיפש, האמירות הללו יכולות להיות גורליות, לכאן ולכאן: או שהילד ינסה להצדיק את הסטיגמה, או שיתאמץ להילחם בה כל חייו או גרוע מכך- יכנע לה. בכל מקרה, הילד מעצב את התנהגותו ואת הערכתו הפנימית כתגובה לסביבה.
מגיעים אליי מטופלים שזוכרים לרעה את הכינויים השליליים שהודבקו להם בילדותם, והניסיון להוכיח שהסובבים טעו, 'הטיס' אותם קדימה. אם זה טוב או לא, אפשר להתווכח, אך מבחינת החוויה של האדם, זו לא חוויה חיובית. מצד שני יכול להיות גם משהו חכם מאוד שבגלל בעיות קשב נחשבו 'טיפשים' ונכנעו לתחושה זאת וימנעו מללמוד ולהצליח.
האדם, כיצור חברתי. מושפע מהדעות ומהיחס של אחרים כלפיו. אם האדם גדל בסביבה ביקורתית מאוד בילדותו, הוא יפנים את הביקורת, והיא תהפוך לביקורת עצמית פנימית לכשיגדל. אנשים נושאים בתוכם כל מיני חוויות וטראומות מהעבר, כמו דחייה חברתית בילדות, ובבגרותם הם נושאים את אותה תחושה שליוותה אותם אז, למרות שהם בגרו והמצב השתנה. הפסיכלוג מיד טען כי האדם אינו מה שאחרים חושבים עליו, וגם אינו מה שהוא חושב על עצמו, אלה מה שהוא חושב שחושבים עליו. פעמים רבות זה פועל גם להפך: הדימוי העצמי מקרין כלפי חוץ, ומשפיע על תפיסת הסביבה. אדם שמרגיש חסר ערך, לא ראוי, חסר יכולות וכדומה, מעביר מסר כזה לסביבה וגורם לה לראות אותו כך, גם ללא נתונים אובייקטיביים.
לפעמים יש לאדם כל הסיבות להחזיק דימוי עצמי גבוה: הוא מוכשר, מוצלח ורב פעלים, אבל לא מרגיש כזה. אדם כזה, לא נוכל לשכנע שהוא מוצלח בעזרת נתונים ועובדות, ולא מצליח לשפר את הדימוי. התחושה חזקה מהנתונים.
גם אנשים פרפקציוניסטים, שתמיד שואפים לשלמות, נוטים לשפוט את עצמם בחומרה: כל טעות או שגיאה נחווים ככישלון חמור, לכן קשה להם לשמור על תחושה סובייקטיבית של הצלחה ושל דימוי עצמי גבוה, למרות שבפועל הצלחותיהם באמת יפות.
האם יש גיל שבו מתגבש תחושת הערכה העצמי ודימוי עצמי? שיפור הערכה העצמית
תחושת הערכה עצמית אינה בהכרח מגיע לידי גמר. תחושת הערכה העצמית שלנו גמישה וניתנת לשינוי. בדיוק כפי שאנו יכולים לשנות את דעתינו בכל נושא אחר. אדם יכול ללמוד או להתנסובחוויה חברתית והיא תשפיע על הדימוי העצמי שלו ועל ההערכה העצמית שלו. באותו אופן, גם ההפך הוא נכון- אדם תופס את עצמו כאיש משפחה מוצלח, אך עם השנים ובלי ששם לב, הוא מגלה את עצמו בודד, בוודאי בניגוד למה שתפס את עצמו. במקרה כזה יכול הדימוי העצמי ותחושת הערכה העצמית עלולה להתערער, ונוצר משבר.
החדשות הטובות הן- שתחושות דימוי עצמי והערכה עצמית הינה גמישה ומשתנה, ויכול לעלות או לרדת. אנו אפילו עלולים לחוש הערכה שונה כלפי תחומים שונים בחיינו. אדם יכול דימוי עצמי גבוה בתחום מסוים ונמוך בתחום אחר. עם זאת, שמירה על יציבות בדימוי העצמי היא תנאי לחיי נפש שקטים. ככל שחוויות החיים והאינטרקציות משפיעות פחות על הדימוי העצמי הבססי, האדם יטה פחות לתנודות רגשיות.
איך להתמודד עם חוסר ביטחון עצמי? או במילים אחרות, האם אפשר לגרום לשיפור הערכה עצמית שניזוקה בגיל ילדות? שיפור הערכה העצמית
פגיעה בתחושת ערכה העצמית הנעשית בגיל מוקדם תשפיע גם בגיל מאוחר, אם לא טופלה. ללא ספק, הפגיעות בתפיסת דימוי העצמי ובהערכה העצמית בגיל הילדות רבות יותר, והשפעתן עלולה להיות חזקה יותר. לרוב, מבוגרים בעלי הערכה עצמית שלילית, 'סוחבים' את הדברים מגיל צעיר יותר.
עם זאת, הערכה עצמית ודימוי עצמי אינו מקשה אחת. לא כולנו מצליחם לפתח לאורך שנות הילדות וההתבגרות דימוי עצמי מגובש ויציב. כך למשל, אדם יכול להיות בעל דימוי עצמי גבוה מאוד בתחום עיסוקו. להרגיש ולדעת שהוא איש מקצוע מעולה ובקיא בתחומו, בעוד הדימוי העצמי שלו בנושגע לקשרים בין אישיים-עלול להיות בשפל. פערים כאלה יוצרים תנודות. כאשר לאדם יש דימוי עצמי מגובש ויציב, הוא יצליח לשמר אותו לא רק מול מגוון אנשים, אלא גם לנוכח מצבי חיים משתנים. כמו ביקורת וחוויות דחייה, פיטורין וכדומה. הוא אמנם יחוש עצב,תסכול ועוד רגשות קשים – אבל הערכתו את עצמו לא תתערער, ויהיה לו די קל להתחיל מחדש, הוא נכשל אבל לא נמחק.
כיצד ניתן להביא שיפור הערכה העצמית? בניית ערך עצמי גבוה
שיפור הערכה העצמית, כיצד? אפשר לדמות זאת לתמונה. שהרי דימוי הוא דמות, קווי מתאר. דימוי עצמי והערכה עצמית הינה כמו תצלום- תנועה מוקפאת, בלי תוכן אמיתי. אדם שסובל מדימוי עצמי נמוך, רגשות נחיתות והערכה עצמית נמוכה, לא יודע תמיד להסביר מה מפריע לו. אבל כשמוצאים את הגורם לדימוי עצמי נמוך, ומדוע התקבעה התמונה המסוימת ניתן לטפל בו.
בניית ערך עצמי גבוה דורשת התמדה ומחוייבות. ניתן לשנות את הערכה העצמית על-ידי העלאת המודעות ושינוי תפיסה. ראשית, תנאי ראשון להעלאת הערכה עצמית- יש להחליט החלטה מודעת לחדול מכל ביקורת עצמית. לפעמים עודף הביקורת נובע מעיוותי חשיבה המזוהים עם הערכה עצמית נמוכה. ואפשר לשנות אותם. למשל, הכללה: ביקורת עצמית מכלילה ומנסחת חוקים מוגזמים, הכוללים מילות מפתח כמו 'לעולם לא', 'תמיד', 'אף פעם', 'כולם' ועוד. משפטי ביקורת יהיו: 'לאף אחד לא אכפת ממני', 'כולם אינטרסנטים', 'אני אף פעם לא מצליח', 'כלום לא הולך לי' וכדומה. החשיבה המכלילה שמטרתה להגן עלינו ולהפוך את העולם לברור יותר, מקבעת אותנו בראייה צרה, מכניסה תחושת ייאוש ומונעת כל אפשרות אחרת של התבוננות על המציאות.
קיימת סברה לא מודעת, שביקורת מדרבנת לעשייה, לשינוי. כאשר ההפך הוא הנכון: אנחנו יכולים לחיות את מרבית חיינו באמונה שהביקורתיות והלקאה העצמית מדרבנת אותנו לעשייה ולשינוי כשלמעשה, הן בעיקר מכרסמות בנו מבפנים. ככל שהביקורת העצמית עוצמתית יותר, הערכה העצמית נמוכה יותר. לכן כדי להעלות את הדימוי העצמי ולשפר את הערכה העצמית, נדרשת קודם כל 'דיאטה' מכל מחשבת ביקורת כלפי עצמנו: כלומר, 'ניקוי' התודעה. במקביל יש להכיר בתכונות החיוביות, לשים עליהן דגש. כמו כל שריר, הדורש אימון. גם כאן נדרש אימון מחשבתי שמטרתו תחילה להפחית את רמות הביקורת על מנת להעלות את הערכה העצמית ושנית, העלאת והדגשת התכונות המעוררות הערכה.
גם אשמה עצמית הרסנית לתחושת הערכה העצמית. לעיתים, אנו כן מייחסים לעצמנו הצלחות ותוצאות חיוביות, אך מאוד בקלות מאשימים את עצמנו כשמשהו משתבש. האשמה עצמית מושתתת על הנחת היסוד שיש לנו שליטה על האירועים בחיינו, אך אם נחקור את העניין בהגיון, נראה כמה מעטים הם האירועים שיש לנו עליהם שליטה ממשית, גם אם הם קשורים אלינו ישירות. שיפור הערכה עצמית אינה יכולה להתקיים לצד רגשות אשמה וטינה עצמית, רק בנוכחות של סליחה,הבנה וסלחנות ניתן לבנות הערכה עצמית גבוהה.
לכתבה בפורטל דוקטורס על דימוי עצמי ועל הערכה עצמית - הקלק כאן
בחן את עצמך - האם יש לך מספיק ביטחון עצמי
