טיפול בדיכאון ובדידות

האדם, נזקק לחברתו של הזולת. יחסים בין-אישיים מעניקים לאדם תמיכה,הערכה וכבוד. הזולת מגלה בנו עניין, נותן בנו אמון, מעניק לנו מידע ומסייע לנו בעת מצוקה. מי שאינו מצליח לקשור קשרים חברתיים משמעותיים עם הזולת – חש בדידות. נמצא קשר מחקרי בן בדידות לתסמינים של דיכאון, חרדה, דימוי עצמי נמוך וביישנות. ומכאן, כי טיפול בדיכאון טומן בחובו פיתוח כישורים חברתיים על מנת להפחית את הדיכאון.

"לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב',יט)

בדידות היאהרגשה סובייקטיבית של העדר יחסים בן-אישיים הדוקים ומשמעותיים, או של יחסים מצומצמים ולא מספקים. הבדידות אינה קשורה בהכרח במספר האנשים הסובבים את האדם. אפשר שיהיה האדם מוקף באנשים בביתו, בעבודה או ברחוב – ובכל זאת יחוש בדידות. יתר על כן, מי שמנותק מבני אדם עלול לחוש בדידות, אולם הבדידות של מי שמוקף בני אדם עלולה להיות מעיקה עוד יותר, בגין האכזבה מכך שלא מתפתחים יחסים הדוקים ומשמעותיים בינם לבינו. עם זאת, לא כל מי שנמצא לבדו חש בהכרח בדידות או דיכאון. אדרבה, יש הנהנים להימצא בגפם, לעסוק בתחביבים ולהנות מהיותם לבד. יש אפילו כאלה, החשים הקלה בהיותם לבדם, לאחר הימצאות ממושכת במחיצתם של הבריות.

נמצא קשר בן בדידות לסימפטומים של דיכאון, חרדה, אומללות, וביישנות. (Neto,1992) ממצא זה תקף הן לגבי צעירים והן לגבי מבוגרים. בניגוד לדעה הרווחת, הבדידות  נפוצה יותר בגיל ההתבגרות מאשר בתקופת הזקנה. בתקופת ההתבגרות, מתחיל הניתוק מבית ההורים וגובר הצורך ביחסים אינטימיים – בני הנוער מרגישים מנותקים, הוריהם אינם מבינים את בעיותיהם וקשה להם ליצור קשרים הדוקים עם בני גילם. רגשות כגון אלה, אשר מגדילות, באופן משמעותי, סימפטומים של דיכאון, נפוצות יותר בקרב נערות מאשר בקרב נערים. (Brennan,1982)

הסיבות לבדידות 

הגורמים לבדידות יכולים להיות גורמים נסיבתיית, אשר קשורים באירועים ובנסיבות חיצוניות, שאינם בשליטת האדם. כגון, מעבר למקום מגורים חדש, גירושים,מחלה המגבילה את התנועה, מות של בן זוג, ניתוק יחסים חברתיים, מעבר מילדות לבגרות או מצבי דחק, חרדה ולחץ.  בניגוד לכך, יתכן כי סיבת הבדידות נובעת מגורמים פנימיים, אישיים, המעידים על מיומנויות חברתיות הלוקות בחסר. כגון, תהלכי חברות לקויים הנוטעים באדם צפיות לא מציאותיות מן היחסים עם זולתו, תכונות כמו ביישנות ומופנמות, דימוי עצמי נמוך והערכה עצמית נמוכה. אנשים בעלי קושי חברתי, נמנעים מקשרים בין-אישיים ובעיקר מקשרים שטמונה בהם סכנת דחייה. אומנם הנטייה להימנעות נפחיתה את הכישלונות החברתיים, אך גם מצמצמת את ההזדמנויות להצלחה חברתית. מאפייני אישיות הנפוצים אצל אנשים בודדים, כוללים, יכולת מועטה לנהל שיחה עם זולתם. במהלך שיחה, אנשים אלו, יהיו מרוכזים בעצמם, וימעטו להקדיש תשומת לב לבן שיחם. הם ימנעו להמשיך לשוחח על נושא שהזולת העלה, ולא יטו לשאול שאלות המעידות על התעניינות. תכונות אלה, שמקורן בהעדר רגישות חברתית, מעוררות דחייה ומעכבות את התפתחות היחסים. מיומנות חברתית נוספת הלוקה בחסר אצל אנשים בודדים, הנה חשיפה עצמית. חשיפה עצמית אינה כוללת מסירת פרטים שטחיים של מידע ביוגרפי אלא שיתוף אישי לגבי רגשותיו, תקוותיו, פחדיו ושאיפותיו של האדם. ככל שקשר חברתי הולך ומתהדק כך חל גידול בעומק החשיפה האינטימית. אנשים בעלי לקות חברתית נוטים לחשוף פרטים אישיים מהר מדיי. התנהגות כזאת, מעוררת מבוכה ודחייה ומעידה על ליקוי בהסתגלות. הם אינם יודעים אילו פרטים אישיים לחשוף, מתי ובאיזה קצב. יש הלהוטים מדי להיחשף לפני זולתם ויש כאלה שהם מאופקים מדי וכמעט שאינם מגלים פרטים אישיים. בשני המקרים הם מעוררים דחייה בזולתם ומפתחים התייחסות שלילית לעצמם וצפיות פסימיות לגבי כישוריהם. לעומת זאת, כאשר החשיפה מתרחשת בזמן המתאים במהלך בניית מערכת היחסים, היא בדרך כלל גוררת חשיפה עצמית גם מהצד השני.

כמו כן, דימוי עצמי נמוך, חרדה וביישנות מעכבים יוזמה והעזה ומקשה על פיתוח יחסים חברתיים עם הבריות. אדם ביישן ובעל דימוי עצמי נמוך, מרגיש שאין לו מה לומר ושהופעתו מטופשת, במפגשים חברתיים הביקורת העצמית שלו יגבר, הוא יתרגש בבואו במגע עם הזולת, בעיקר מהמין האחר. לעתים, התחושות כל-כך חריפות עד כדי חרדה, האדם מוצא את עצמו מזיע, מתנשם ופעימות ליבו תגברנה בסביבת אנשים. יתכן כי אדם זה סובל מחרדה חברתית ובשל כל הוא נימנע ממגעים חברתיים .במקרה זה, טיפול נפשי נכון יאפשר לו להפחית את הביקורת העצמית ולהיפתח לסביבתו.

מחקרים הראו כי אנשים בודדים נבדלים מאנשים חברותיים באופי היחסים שהם מקיימים עם זולתם ולא בכמותם. יחסיהם של אנשים בודדים עם הזולת רדודים יותר וחסרים אופי אינטימי.
טיפול בדיכאון כולל פיתוח כישוריים בין אישיים ועידוד יצירת קשרים חברתיים כחלק מהפחתת הסימפטומיים של דיכאון. 

כיצד ניתן להפחית את הבדידות ?

הסיבות שהאדם מייחס להן את בדידותו הן הקובעות את דרך ההתמודדות עמה. ייחוס הבדידות לגורמים ארעיים, הניתנים לשינוי ולשליטה כגון העדר מאמץ או מגורים מרוחקים  מקהים את תחושת הבדידות, מעוררים תקווה, ומעודדים לפעולה לשינוי המצב. כנגד זה, ייחוס הבדידות לגורמים פנימיים שאינם בני-שליטה כגון דימוי עצמי נמוך, מלווה בתחושת של חוסר תקווה, דיכאון והימנעות. מצב זה קשה במיוחד אם הסובלים מבדידות מאמצים גישה צינית או מוצאים מפלט באלכוהול או בסמים. שכן כך הם מקימים עוד חיץ בינם לבין הסובבים אותם.

טיפול בדיכאון תומך ביצירת מערכות יחסים קרובות. ככל שהאדם מעודד את עצמו ונוסח בעצמו תקווה לתור אחר קשרים חברתיים משמעותיים, כך יכולתו להפחית את תחושת הבדידות וליצור קשרים בין-אישיים עמוקים גוברת.