phone

בבסיס תיאורית ההתקשרות  ניצבת הטענה שלבני האדם יש צורך ראשוני ומולד לקרבתם של דמויות אחרות מגנות ותומכות (Figure Attachment), במטרה להתמודד עם מצוקות ואיומים סביבתיים. צורך זה בפרט ותהליך ההתקשרות בכלל מתעצם מהשנה השנייה לחייו של התינוק, ומופנה לדמות מטפלת בו וכיצד אותו קשר משפיע על יצירת קשר זוגי או קשרים חברתיים בכלל.

 

ממה נובעת חרדת נטישה?

בבסיס תיאורית ההתקשרות וחרדת נטישה ניצבת הטענה שלבני האדם יש צורך ראשוני ומולד לקרבתם של דמויות אחרות מגנות ותומכות (Figure Attachment) , במטרה להתמודד עם מצוקות ואיומים סביבתיים. צורך זה בפרט ותהליך ההתקשרות בכלל מתעצם מהשנה השנייה לחייו של התינוק, ומופנה לדמות מטפלת בו (Caregiver)אשר על פי רוב זו האם. ההתמקדות בקשר בין התינוק לאם והשלכותיו הושפעה ממחקרים שנעשו בקרב בעלי חיים ובחנו את הקשר בין האם לצאצאיה . מחקרים אלו הראו קשר חזק לאם כבר בימים הראשונים  לחייהם של הצאצאים. כמו כן, בשעת מצוקה העדיפו הצאצאים את חמימותם של אימם על פני סיפוק צרכים פיזיולוגים (1969, Bowlby). בהשראה זו, נערכו תצפיות על תינוקות שהופרדו מאמם, ומצא דמיון בין התנהגותם של התינוקות לבין התנהגותם של גורי היונקים. מכאן מסקנתו שיש בהתנהגות זו, בתהליך ההתקשרות, צורך קיומי בהתמודדות עם איומים חיצוניים, סביבתיים. איומים סביבתיים מפעילים את הצורך של התינוק לחפש קרבה, תמיכה והגנה. בשעת מצוקה, מופעלת מערכת ההתקשרות הראשונית. תפקידה של מערכת זו היא לעזור לתינוק להתגבר על המצוקות והפחדים ולהשיג הקלה, הגנה. על מנת להשיג מטרות אלו, פונה התינוק לדמות המגנה. תגובה, תמיכה והגנה של דמות זו מהווים בסיס בטוח של התינוק ומובילים ליצירת רשת של בטחון רגשי ואינסטרומנטאלי המאפשר לתינוק לחקור את העולם ולפתח יכולות אישיות הכוללות גם פיתוח קשרים עם אנשים אחרים. אי השגת הבסיס הבטוח, כלומר כשלון מערכת ההתקשרות הראשונית, מפריע ומעכב את המעבר של התינוק ממצבי מצוקה למצבי רגיעה. כתוצאה מכך, מופעלת מערכת ההתקשרות המשנית.

חרדת נטישה וסוגי התקשרות 

מערכת ההתקשרות המשנית מסייעת לתינוק בהתמודדות עם כשלון השגת התמיכה, הבסיס הבטוח. על מנת להתמודד עם המצוקות והאיומים הסביבתיים הוא משתמש באחת משתי אסטרטגיות המשנה:

1) חיפוש יתר של קרבה הקרבה -חיפוש יתר אחר קירבה נוצר בעקבות התייחסות בלתי עקבית, אמביוולנטית של האם בעת מצוקה שחש התינוק. לפיכך, אין ביכולותיו של התינוק לדעת האם דמות האם תגן עליו בפעם הבאה שיחוש מצוקה וחרדה. כתוצאה מכך יחפש  התינוק את הקרבה ללא הרף. נמצא שחיפוש היתר, יקשה בעתיד על התינוק להיפרד מדמות האם גם לאחר חלוף המצוקה. עמדה זאת מביאה בבגרות לתחושת  של חרדת נטישה.

2) הימנעות. אסטרטגית הימנעות מחיפוש קרבה, שכונתה הסתמכות עצמית כפייתית, נובעת מהתעלמות ומחוסר תגובה של האם למצוקות התינוק. כתוצאה מכך, חדל התינוק לחפש הגנה ותמיכה והוא אף נמנע מכל פעילות הקשורה למערכת ההתקשרות.  מערכות התקשרות אלה (ראשונית ומשנית) יוצרות אצל התינוק תבניות מנטאליות המשפיעות הן על האופן בו מתייחס התינוק אל העולם וחוקר אותו והן על האופן בו הוא יוצר את מערכת הציפיות שלו לתגובות מאחרים בעתיד (האם יהיו זמינים ומגיבים). במקביל, בונה התינוק תבניות מנטאליות לגבי 'העצמי' שלו (Self ) המתייחסות לאופן בו הוא מעריך את עצמו בתחומים שונים. יחסים כאלו מובילים את האדם הבוגר לחרדה עצומה מפני נטישה (חרדת נטישה) עד כדי כך שהוא מעדיף לא לייצר קשרים כלל. הוא מסגל התנהגות של הימנעות והסתגרות. 

במחקר תחילה נערכו תצפיות אחר תינוקות (76 תינוקות מגיל לידה ועד גיל שנה) בביתם, במשך שנה במטרה לבחון את אופן התגובה של האם לתינוק. בשלב השני, נקראו האמהות והתינוקות לניסוי. הניסוי נערך בחדר עם מגוון רב של צעצועים. החדר הוצג לאם ולתינוקה על ידי אישה זרה, שלאחר מכן יצאה מהחדר. התינוק חקר את החדר, ללא כל התערבות מצידה של אימו. לאחר מכן חזרה האישה הזרה לחדר, התקרבה לתינוק ובמקביל יצאה האם מהחדר. בתום מספר דקות חזרה האם לחדר. תהליך זה התבצע מספר פעמים ברציפות. נבחנו מספר פרמטרים וביניהם האופן בו חוקר התינוק את סביבתו והאופן בו הוא משתמש בבסיס הבטוח, באם קיים, שמעניקה לו אימו. המחקר העניק תמיכה אמפירית לתיאורית ההתקשרות וסווג את התינוקות לשלושה סגנונות התקשרות שונים.

סגנון ראשון של תינוקות, אשר הווה %60 מכלל התינוקות, אפיין תינוקות שבחנו את הצעצועים, לעתים בדקו לגבי נוכחותה של האם ואף הפגינו מצוקה סבירה להעדרה של 9 האם. הורגש כי נוכחות האם הקלה עליהם ואפשרה להם מידה רבה של בטחון. החוקרת ועמיתיה טענו כי דפוס זה מקביל לדפוס בעל הבסיס הבטוח שצרכיי מערכת ההתקשרות הראשונית שלו סופקו. בתצפיות שנערכו בביתם נמצא כי האמהות, בעת הצורך, היו זמינות רגשית, העניקו חום ואהבה ועודדו את יכולות החקירה של התינוק. תינוקות אלה סווגו כבעלי סגנון התקשרות בטוח .(Secure Attachment)

הדפוס השני שאובחן בקרב התינוקות, והיווה %20 מכלל התינוקות, אפיין תינוקות שחששו לבחון את הצעצועים לבד, נצמדו לאימם והפגינו מצוקה נוכח יציאתה מהחדר. כמו כן, יחסם לאימם, כששבה לחדר אופיין בעיקר באמביוולנטיות התינוקות בכו ומחו על עזיבתה, הראו סימנים שתבעו מהאם להרימם על הידיים, אך כשהוא ניסתה לעשות כך הם סירבו והתרחקו ממנה. כמו כן, התקשו התינוקות להירגע . בתצפיות שנערכו בביתם נמצא כי אמהות לתינוקות אלה, לא היו עקביות בתגובתן הן מבחינת יעילות התגובה והן מבחינת הזמינות. תינוקות אלה סווגו כבעלי סגנון התקשרות חרד , הם הפעילו את אסטרטגית חיפוש יתר של קרבה במערכת ההתקשרות המשנית.

הדפוס השלישי של התינוקות, היווה את %20 הנותרים מכלל התינוקות, אפיין תינוקות שבחנו את הצעצועים לבדם, מבלי לחפש אחר האם ונשארו אדישים בעת חזרתה לחדר. בתצפיות שנערכו בביתם נמצא שאמהות בעת הצורך, דחו את התינוקות הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיזית. תינוקות אלה סווגו כבעלי דפוס התקשרות נמנע  שלהם המשנית ההתקשרות במערכת ההימנעות .

התאורתיקנים אשר עסקו בתיאוריית ההקשרות, האמין שחשיבותה של התיאוריה ושל תהליך ההתקשרות טמונים גם בכך שהם מלווים את האדם מהעריסה ועד הקבר. כלומר, שלושת האסטרטגיות שקיימות בינקות ובילדות 10 עקביות וקיימות גם בבגרות. נמצא כי חקירה בילדות מקבילה לעבודה בבגרות. כמו כן, במקביל לילדות, סגנון ההתקשרות בבגרות מסייע לאדם לעצב ולשמור על קשרים קרובים עם האחר וכתוצאה מכך להימנע ממצבי חרדה. חשוב לציין שעקביות סגנון ההתקשרות במהלך חיי האדם עשויה להשתנות באמצעות תהליכים שונים בבגרות, ובינהם: טיפול כלשהו או קשרים רומנטיים, וכתוצאה מכך להשפיע ולשנות את סגנון ההתקשרות של האדם

עמדות רגשיות בזוגיות - ביטחון בזוגיות לעומת חרדת נטישה 

מודל נוסף המרחיב את מודל שלושת הקטגוריות למודל הכולל ארבע קטגוריות של סגנונות התקשרות.  בהתאם למודל ארבעת הקטגוריות, ניתן לקבוע את סגנון ההתקשרות של האדם על פי שני ממדים: ממד העצמי וממד האחר. ממד העצמי מתייחס לאופן בו האדם תופס את עצמו: האם האדם חושב שהוא ראוי שיסמכו עליו ושיאהבו אותו, או שהוא מוצא עצמו כבלתי ראוי לאהבה ולכך שיסמכו עליו. ממד האחר מתייחס לאופן בו האדם תופס את האחר: האם האדם חושב שהאחר ראוי לכך שיסמכו עליו ויאהבו אותו, או שהוא חושב שהאחר אינו ראוי לכך. חלוקה דיכוטומית זו יוצרת את ארבעת ממדי ההתקשרות:

1) בטוח (Secure)

2) חרד – מוטרד" (Preoccupied)

3) נמנע – מפוחד"  (Dismissing-Avoidant. Bartholomew & Horowitz)

4) מבטל – ונמנע (Fearful-Avoidant)

דפוס הבטוח מקביל לדפוס הבטוח בתיאורית שלושת הממדים ומתאפיין הן באמצעות תפיסה חיובית של העצמי ושל האחר והן ועל ידי רמות נמוכות של חרדת נטישה והימנעות. דפוס "החרד – מוטרד" מקביל לדפוס התקשרות החרד מתיאורית שלושת הממדים ומוגדר באמצעות תפיסה שלילית של העצמי ותפיסה חיובית של האחר, מאופיין על ידי רמות גבוהות של חרדה ורמות נמוכות של הימנעות. החלוקה לשני הדפוסים הנותרים ("נמנע- מפוחד" ו"נמנע – מבטל") מהווה את החידוש של התיאוריה ומציגה חלוקה פנימית שונה לדפוס הנמנע, של תיאורית שלושת הממדים .דפוס "הנמנע – מפוחד" מוגדר באמצעות תפיסה שלילית של העצמי ושל האחר. דפוס זה מאופיין ברמות גבוהות של חרדה והימנעות. לבסוף, דפוס "הנמנע – מבטל" מאופיין על ידי תפיסה חיובית של העצמי ותפיסה שלילית של האחר. דפוס זה מאופיין באמצעות רמות נמוכות של חרדה ורמות גבוהות של הימנעות. שלושת הדפוסים האחרונים מובילים לחרדת נטישה.

במידה ותחושות אלו מוכרות, לא מן הנמנע שטיפול אשר מקנה ביטחון ויציבות יאפשר חוויה מגובשת ובהירה יותר של תחושת העצמי, מה שמשחרר את התקשורת הזוגית מדפוס החרדה.

 

נעמי בר משוחחת על דימוי עצמי בערוץ 10

נעמי בר משוחחת על חרדה עם אודטה בערוץ 2

פגישת מבוא לסדנה

לכניסה לפורום בוואלה

הודעות

נפתחת קבוצה חדשה ב- 24/1/19
עבודה מרתקת בקבוצה מצומצמת לשיפור הביטחון העצמי.
מנחים : נעמי בר
וסיון ירום