התנהגויות רבות שאנו חשים כי מזהמות את חיינו קשורות לחוויה של הילד הפצוע שהיינו, אנו רואים את העולם דרך מסננת חויות ותבניות אמונה שהוטבעו בילדותינו. זאת הסיבה כי אנו מוצאים את עצמנו משחזרים
מערכות יחסים ומתקשים ללמוד משגיאות העבר או לקחת אחריות על חיינו. פסיכותרפיה נותנת ביטוי ולגיטימציה לרגשותיו, פחדיו ותקוותיו של האדם ובכך עוזרת לו להתחבר ל"ילד הפנימי".
"הידע מאיר חדרים נשכחים בבית האפל של ילדותנו. עכשיו הבנתי,
כיצד אני יכול לחוש געגועים הביתה, למרות שאני נמצא בבית" (ג'ק צ'סטרטון)
כאשר הילד שבתוכנו פצוע, מאגרי אנרגיית החיים שלנו מבוזבזים על שימור מערכות ההגנה שלנו. מנגנוני הגנה רבים כמו הדחקה והכחשה נועדו להגן על הילד הפנימי הפגוע שבנו.
אין זה בכדי כי הפסיכולוג הנודע יונג כינה את הילד הפנימי בשם "הילד הפלאי". כאשר נוצר קשר עם הילד הפגוע שבתוכנו מתחילה לצוץ יצירתיות אדירה המאפיינת ילדים ואותו הילד הופך למקור צמיחה ,התחדשות והנאה.
התנהגויות רבות שאנו חשים כי מזהמות את חיינו קשורות לחוויות של הילד הפצוע שבתוכנו, אנו רואים את העולם דרך מסננת חוויות ותבניות אמונה שהוטבעו בילדותינו. זאת הסיבה כי אנו מוצאים את עצמנו משחזרים מערכות יחסים ומתקשים ללמוד משגיאות העבר או לקחת אחריות על חיינו. התמכוריות, סכסוכים, בעיות בן בני זוג, דיכאון, חרדה, התפרצויות זעם, תגובות יתר, פרויד כינה זאת "כפיית החזרה" . הנפש מחפשת תיקון ליחס שקיבלה והיא מחפשת ליצור תיקון באותם תנאים שהיא מכירה.
בנוסף לזאת, אשר אנו מתבגרים אנו נוהגים להתייחס אל עצמנו כפי שהמבוגרים סביבנו התייחסו אלנו בילדותינו. הסיבות לכך רבות אך חלקן קשורות לעובדה כי יחס זה מאפשר את אותה אוירה שנפשנו מזהה כבית, זה היחס לו אנו מורגלים ובנוסף על כך, זה היחס שנדמה לנו שאנו ראויים לו. לכן, אם ספגנו ביקורת ואשמה -כך נתייחס לעצמנו, נדאג לבקר את עצמנו ולחפש צורות שונות של עונשים על מנת לכפר על האשמה שתמונה עמוק בליבנו.
דרכי החשיבה של ילדים הופך לתבניות חשיבה בבגרותנו אשר נועלות את העולם בתפיסה מעוותת ואותנו בראיה חלקית ומצומצמת. באנו לעולם כלוח חלק שעליו נכרתו התנסיותנו, אופן החשיבה של ילדים הוא אגוצנטרי ולכן הילד מייחס אל עצמו את המתרחש סביבו. אם הורנו נטשו אותנו או הייתה אוירה של כעס בבית - הילד ייחס זאת לעצמו, יאשים את עצמו וירגיש "ילד רע" או "בלתי ראוי". אופן חשיבה נוסף המאפיין ילדים הינו הכללה, "כל הגברים לא רציניים", "אני לעולם לא אצליח" וכו.
פעמים רבות המפגש הראשוני עם הילד שבתוכנו מפחיד ומאיים. איננו יודעים מה נפגוש ואלו רגשות עלולים לצוף ואנו מתפתים לדחות את המפגש. אך כאשר אנו אוזרים אומץ לפגוש את הילד הפנימי שבתוכנו נפתח צוהר חדש. מקומות לא מעובדים שנדמה היה לנו שלא משפיעים עלינו צצים ועולים ואנו עלולים לפגוש כאב, חרדה, פחד, כעס, או אכזבה. אך ההבדל הוא, שכיום ניתנה לנו האפשרות לשחרר את אותם רגשות עצורים ולתת מענה לצרכים אלו.
ההיכרות והמפגש עם הילדים שהיינו, בטיפול פסיכותרפיה, יכול להתרחש בעזרת דמיון מודרך, או באמצעות תחושות גוף המחברות לרגשותיו של ה'ילד הפנימי'
ישנה עצמה רבה במפגש מסוג זה, היכולת שלנו כיום, להקשיב ולנחם את הילד הפגיע שבתוכנו, יוצרת שינוי עמוק שאת תוצאותיו ניתן לראות בדפוסי התנהגות חדשים. בנוסף על כך, תכונות המאפיינות ילדים כמו יצירתיות,שמחה וסקרנות, צצים ועולים מחדש בחיינו.
"אני יודע איזו מתנת חג אני רוצה, אני רוצה את ילדותי בחזרה. אף אחד לא יכול לתת לי את זה...אני יודע שזה לא הגיוני, אבל ממתי מתנת חג היא עניין הגיוני? בסך הכל מדובר בילד שהיה מזמן מזמן ורחוק רחוק, והילד של עכשיו, שבתוכך ובתוכי. הילד, שמחכה מעבר לדלתות ליבנו, מחכה למשהו נפלא שיקרה לו" (רוברט פולהם)
כל הזכויות לתוכן דף זה שמורות לנעמי בר-פסיכותרפיה ©
האחריות לתכנים בדף זה חלה על נעמי בר-פסיכותרפיה באופן בלעדי